fb-icon1 yt-icon1 g-plus-icon1

פונדקאות והפחד משינויים והקשר ביניהם

אחד הפחדים ו/או הקשיים שיש לחלקנו בגיל צעיר הוא הפחד משינויים. כתינוקות אנו זקוקים לביטחון הראשוני שיש בסביבתנו, לאנשים המוכרים לנו, לאותה אנרגיה שחשנו כבר ברחם אמנו ואח"כ כשינקנו משדיה, לחיבוק האוהב של הורינו ובני משפחתנו.

 

כשילד מגיע לגיל שבו הוא נפרד מהוריו בפעוטון או בגן הילדים עד שיחזרו מעבודתם, ניתנים מספר ימי הסתגלות שבהם ישנה הבנה לבכי, לקושי להיפרד, למפגש עם ילדים רבים לגננת ולסייעת הזרים לו, למקום שחדש עבורו. ברור לנו שתחושת הביטחון והמוגנות מתערערת וישנם ילדים שהפחד עלול להיות שלא יחזרו לקחתם או מחשבות ורגשות היוצרים מתח בתוכם. לאחר מספר ימים שהילד מתרגל לגננת ולסייעת, לשינוי הוא נפתח ומשתתף בפעילויות בגן, הוא יודע שהוריו בסיומו של יום יאספו אותו הביתה למקום הבטוח והמשפחתי.

 

נועה היא ילדה בת שלוש שנולדה בהליך של פונדקאות. השנה נועה בפעם הראשונה הלכה למסגרת חינוכית, עד גיל שלוש נשארה בבית עם אמה שנעזרה בשתי הסבתות. מתחילת שנת הלימודים בכל יום שנועה מגיעה לגן, היא בוכה במשך כשעתיים עד שלוש שעות, במעברים בין הפעילויות, כשהגננת נעלמת מעיניה, ביום שישנה הגננת המחליפה היא בוכה עוד יותר.

 

baby-1606572 1920-minבימים הראשונים של הגן נועה פיתחה אסתמה והייתה שלושה ימים עם משאפים וזה חלף. היא אינה משתתפת בפעילויות וגם לא מספרת בבית עליהן, בפעמים שהיו פעילויות של חגים היא רק בכתה. ביום שהגננת המחליפה נמצאת היא מתעוררת בבוקר וטוענת שהיא עייפה או חולה, כל ההתארגנות בבוקר מלווה בצרחות ואי-שיתוף פעולה, היא משתמשת בדפוס שחוזר על עצמו הנקרא "דובי לא לא" שמשמעתו אינה מדברת ברכב עם אביה, שמה אצבע בפה, כשמגיעים לגן היא צורחת בהיסטריה, אוחזת ברגל אביה ואינה מרפה. כשהיא חולה ונשארת בבית מספר ימים החזרה לגן קשה לה מאוד ומתבטאת בבכי רב. היא מגיבה לכל שינוי שאינו מתאים לה באצבע בפה, שתיקה, ומוכנות לקרב. אין כמעט יום שלא מתקשרים להוריה להודיע על כך שהיא בוכה במשך שעות ובתחילת השנה אמה הייתה מוציאה אותה מהגן וברגע שנועה הייתה מחוץ לגן היא הייתה משנה את מצב רוחה לחלוטין וחוזרת להיות הילדה השמחה. נועה ילדה עקשנית, מסוגלת לבכות כשעתיים עד שלוש ללא הפסקה, רוקעת ברגליה, ואינה משתפת פעולה, כדי להירגע הייתה לוקחת את השמיכה לגן ויושבת איתה כשהאצבע בפה וכך נרגעת. היא אומרת שהיא אוהבת את הגננת הקבועה ואת הגננת המחליפה, אבל כבר יום לפני שהגננת המחליפה אמורה להיות נועה יודעת זאת ומתחילה את הקרב לקראת יום המחר. נועה התפתחה באופן תקין בכל שלבי ההתפתחות של תינוקות.


הטיפול בנועה נעשה בתהליך תיווך, שמשמעותו שהאימא הייתה מגיעה ודרכה טיפלתי בנועה מבלי שראיתי אותה בכלל.
היה ברור שנועה עברה שינויים ומעברים עד לגיל שלוש שנצרבו בגופה ולחלקם הייתה השפעה מכרעת על הקושי והפחד שמלווה אותה במצבים של שינויים ומעברים בהם היא חווה גם אי-ודאות ממה שהולכת להיות. בתהליך הטיפולי איתרתי את החוויות שנועה חוותה וטיפלתי בהן באמצעות תהליכים מעולם הקינסיולוגיה ושיטת אייפק.

 

מרבית הטיפול עסק בתהליך הבאתה של נועה לעולם שהיה השלב הראשון בו חוותה מעברים. נועה נוצרה בהליך של פונדקאות, כבר בתחילת היווצרותה נועה עברה מספר מעברים שנצרבו בגופה. כדי להביאה לעולם היה צורך בשאיבת ביציות מאמה ומתן זרע של אביה שהועברו למבחנה, בשלב השני היא הועברה "ונשתלה" בגופה של הפונדקאית. לאורך כל תקופת ההיריון נועה חוותה את הפונדקאית שברחמה היא גודלה ובשלב הלידה נועה יצאה ממקום חשוך ומוגן למקום פתוח ומואר, מה שכולנו חווים והועברה מיד לידי אמה הביולוגית, לאנרגיה שאינה מוכרת לה. מירב אמה של נועה ציינה שברגע שנועה הונחה בזרועותיה, נועה התבוננה בה במבט השואל מי את? וכך גם היה כשמירב לקחה אותה לראות את עומרי אביה. נועה חוותה מעברים נוספים שהשאירו את חותמם עליה וכך יצרה בגופה שכבות של חוויות דומות שהשפיעו עליה במיוחד כשהתחילה ללכת לגן הילדים.

 

בכל מפגש עלו חוויות שנועה חוותה שהשפיעו על התנהגותה במצבי שינויים ומעברים בין הפעילויות בגן וגם על הקושי להישאר לבד בחדר או בסלון למספר רגעים כשיתר בני המשפחה נמצאים בבית והלכו להביא משהו.
כבר בהתחלה עלה רגש של נטישה שהתחבר לחוויה בגיל ארבעה חודשים שאז אמה חלתה והייתה מאושפזת זמן רב, הטיפול בה הועבר לשתי הסבתות, נועה חוותה בטיפול של הסבתות "אין מי שמכיר את הצרכים שלי", "אימא נטשה אותי". כשאמה חזרה הביתה היא לא רצתה אותה ובכך הביעה כעס על נטישתה. רגש הנטישה שוחרר מגופה של נועה ובמקומו הוטמע רגש בהתאחדות שיצר תחושת אחדות פנימית בתוכה. במפגש השני אמה סיפרה שנועה התחילה לספר מה הולך להיות במסיבה ולא בכתה בפעילות במסיבת חג כשלפני כן הייתה בוכה, היא עדיין לא השתתפה בפעילות.


במפגש השני מצאתי שנועה חווה "מתעלמים ממני" כשהגננת נעלמת מעיניה, כשהגננת המחליפה מקבלת אותה בבוקר ואינה מחבקת אותה כשהיא מגיעה לגן ובבית סבתא עסוקה בארגון הבית, וכשהיא קוראת לה היא לא באה. איתור החסימה האנרגטית הוביל למעי הגס סיפר על היאחזות בעבר קושי לשחרר אותו, אמונות ודפוסי התנהגות הקשורים לעברה ושהיא נאחזת בצורך בשגרה והגנה. החוויה שעלתה במפגש זה סיפרה על כך שאביה אליו היא קשורה מאוד נסע לחופשה קצרה עם האח ונועה הגיבה בעצירות שלושה ימים, כאן נוצר הקשר למעי הגס שמדבר על שחרור נועה התקשתה לשחרר את אביה משום שמבחינתה הוא העוגן שתמיד היה לידה גם כשאמה חלתה. נטרול של החוויה ויצירת מציאות חדשה הביא לכך שלאחר מפגש זה נועה הגיעה לגן ביום של הגננת הקבועה ולא בכתה והסכימה לוותר על השמיכה בהמשך השמיכה חזרה לנחם אותה למרות שאומרת שאין לה צורך בה. עדיין נותרנו עם הגננת המחליפה.

 

הידיעה שתשומת לב רבה נחוצה לה הוביל במפגשים הבאים לטפל במפגש עם הגננת המחליפה. את האנרגיה של הגננת המחליפה נועה חוותה כאנרגיה של האם הפונדקאית, שלא התייחסה אליה כשמירב אמה לקחה אותה אליה לאחר הלידה. כשטיפלתי בקשר בין הגננת המחליפה לנועה עלתה החוויה שבה מירב לוקחת את נועה לאם הפונדקאית ומציגה אותה בפניה, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הפונדקאית רואה את נועה ותגובתה הייתה חוסר עניין. מירב סיפרה שעד אז הפונדקאית לא שאלה או ביקשה לראות את נועה. בחוויה הזו נועה חוותה דחייה, חוסר תגובה שיצרה מחשבה על הפונדקאית שהיא אינה נחמדה ולא מתעניינת בה ותחושה "אני לא רצויה". בהמשך נועה יצרה אמונות "מי שאינו מתעניין בי ומתייחס אלי הוא אינו נחמד" "כדי שתהייה לי תשומת לב עלי לבכות" "אם אני אבכה אימא תבוא ותגן עלי ותיתן לי את תשומת הלב שאני זקוקה לה", "אסור לי להיות ליד אנשים לא נחמדים הם עלולים לפגוע בי". הסתבר שהגננת המחליפה אינה מחבקת ומתעניינת כשנועה מגיעה לגן ונועה חוותה אותה כמו את הפונדקאית שלא התעניינה בה והיא הגיבה בבכי היסטרי ואי רצון ללכת לגן בימים בהן היא הייתה.

 

לאחר כשני מפגשים שעסקו בגננת המחליפה נועה הפסיקה לבכות היא התעלמה מהגננת ניגשה לסייעת קיבלה חיבוק ונשיקה ונכנסה לגן. למרבה הפלא באחת הפעמים הגננת המחליפה קיבלה אותה בשמחה, חיבוק ונשיקה. נועה הפסיקה לחלוטין לבכות בגן ונותר לטפל במעברים בין הפעילויות ובמשפט שהייתה אומרת בבית "אל תשאירו אותי לבד".


במעברים בין הפעילויות היא חוותה שאין היא יודעת מה יהיה בשלב הבא, אין לה מספיק זמן לעכל את השינוי "אם עושים דברים מהר מדי אז נפגעים יהיה לי כאב שלא אוכל להכיל", "לא מקשיבים לי" "נוטשים אותי". שני נושאים אלו טופלו ונועה הפסיקה לבכות בגן בכלל, גם כשנשארה לרגע בחדר כשאמה אומרת "אני תיכף חוזרת תשבי פה" היא אומרת "בסדר" ונשארת רגועה.

 

adult-1807500 1920-minנועה כיום שמחה בגן משתתפת בפעילויות, רוקדת ושרה, בבית משתפת את בני המשפחה במה שקורה בגן ושרה להם את השירים. בימים שהגננת המחליפה נמצאת אינה מגיבה יותר בהיסטריה או כל התנהגות אחרת. השבוע נועה קמה בבוקר וביקשה ללכת לגן "עכשיו" הוריה שהיו עסוקים בהכנת ארוחת הבוקר ואוכל לגן ולבית הספר לילדיהם, הסבירו לה שעוד זמן מה הולכים והיא התעקשה "עכשיו", מה שהעיד על כך שהגן, הגננות המקום וכל המכלול אינו מהווה יותר איום עליה והיא שמחה ונהנית להיות בו להשתתף ולשחק.

 

בטיפול בתיווך ישנו רווח כפול אנו רואים את השינוי בילד וגם בהורה שעושה את הטיפול עבור ילדו. 

גם אמה של נועה הרוויחה מהתהליך, נועה היום מבקשת יותר את קירבת אמה ומביעה את אהבתה בקול. הטינה שחשה מירב לפונדקאית שהייתה לא נעימה ולא שיתפה פעולה באופן מלא לאורך ההיריון התפוגגה ונעלמה כליל. מירב מספרת שהיא אוהבת את נועה, אבל חוותה מחסום ולקח לה זמן לומר שהיא אוהבת אותה וכעת היא יכולה לחתום על זה שהיא אוהבת אותה.

 
ילד בתחילת דרכו בונה את מערכת האמונות ודפוסי ההתנהגות שלו שמלווים אותו בחייו, ככל שנקדים ונטפל בקושי כך נאפשר לו ליהנות בגן הילדים ולהיות פנוי ללמידה. 

 

אם גם ילדכם חווה קשיי הסתגלות, פחד משינויים או כל קושי צרו עימי קשר ללא כל התחייבות בטלפון – 054-4652225

 

 

צרו עימי קשר

...