קובי סכספורט – גן של אפשרויות המרכז הבינלאומי לקינסיולוגיה וחינוך שבהולנד.
כל הזכויות שמורות לקובי סכספורט ולהוצאת ענבר מילים בתמונה, התמונות לקוחות מהספר "קשרים וכישורים".
שלום, אני תום!
לפני זמן מה היו לי המון קשיים בלמידת דברים חדשים.
בכל צורה שניסיתי כל פעם נכנסתי לערפל. ממש ערפל, כאילו הראש שלי מלא בעננים. אני בטוח שגם להרבה ילדים אחרים יש לפעמים הרגשה כזו.
אך אז התמזל מזלי וקיבלתי מורה חדש בבית הספר. הוא עזר לי המון ולימד אותי תרגילים, שעזרו לי בלמידת כל הדברים, שהתקשיתי בהם.
לשיטה קוראים קינסיולוגיה חינוכית.
הפירוש – ללמוד ע"י תנועה, וזה הדבר הנחמד ביותר שקרה לי מאז שאני בבית הספר.
הישיבה הממושכת בבית הספר, גורמת לכך שיותר קשה ללמוד. אך זאת תגלה, כאשר תתחיל עם התרגילים והנושאים הנחמדים שכתובים בחוברת.
ניסיתי ללמוד כל מיני דברים בבית הספר. רציתי, אפילו שההורים והמורים חשבו שזה לא כך, אבל פשוט לא יכולתי. בצורה זו או אחרת תמיד משהו התפספס. ואז נוסף לכך קיבלתי על הראש, וכולם המשיכו להגיד "תנסה להתאמץ יותר". ניסיתי וניסיתי ועכשיו הבנתי מהמורה החדש שזאת בדיוק הייתה הבעיה. הוא סיפר שהמוח בראש שלנו נראה כמו אגוז המלך. אם פותחים את האגוז אתה רואה שני חצאים עם כל מיני פיתולים. שני החצאים מחוברים זה לזה עם קרום חום. דרך קרום זה שני החצאים יחד מהווים אגוז שלם. וכך זה בדיוק עם המוח שלנו. יש לו שני חצאים, שני חלקי המוח. ואתה חייב להשתמש בשניהם בו זמנית, אחרת משהו מתפספס.
זו הייתה בדיוק הבעיה. אני לא יכולתי, אבל אני לא ידעתי, לא הבנתי. המורה שלי כן, ממש כמו קוסם והוא לימד אותי כל דבר שהוא יודע.
כך זה התחיל עם בואו של המורה החדש בבית הספר:
כאשר הוא ראה אותי בפעם ראשונה כותב ושמע אותי קורא, יכולתי להיקבר באדמה.
הסמקתי ורציתי לברוח. הוא היה כל כך נחמד וכל כך רציתי למצוא חן בעיניו ועכשיו זה קורה לי. בפעם הראשונה שקראתי הוא כבר שמע כמה אני טיפש. יכולתי לבכות ואני חושב שגם בכיתי. כי אח"כ כאשר הייתי צריך לכתוב, היו עוד יותר כתמים ומריחות על הנייר מאשר בדרך כלל. אתם יודעים מה היה כל כך נפלא עם המורה החדש שלי. הוא לא רק נראה נחמד הוא גם היה נחמד. הוא ניגש אלי, לקח אותי בזרועי ואמר: "בוא נחליט שמהיום נפסיק יחד לנסות ונעשה יחד משהו, כדי לעזור לך ללמוד". חשבתי שאני נופל מהכיסא.
כעת תראו מה פיטר עשה בשבילי.
הוא אחז ביד ימין שלי ואמר: "יישר אותה לגמרי", ואז הוסיף ואמר "עכשיו אני אלחץ על היד כלפי מטה ואתה צריך להחזיק אותה במקום".
זה לא היה קשה הצלחתי מצוין, אותו הדבר עשה עם יד שמאל וגם כאן הצלחתי.
לאחר מכן הוא נתן לי ספר וביקש ממני לקרוא קטע. כמעט נחנקתי, אבל הוא היה כל כך נחמד, שהייתי מוכן לעשות את זה.
לאחר שקראתי מספר משפטים "כפי יכולתי", הוא לחץ שוב על היד שלי, ולא יאומן, אבל לא הצלחתי להחזיק את היד. כמה שהתאמצתי לא הצלחתי. זאת הייתה הרגשה משונה. לאחר שהוא, שוב לחץ על היד כאשר לא קראתי היד שוב הייתה חזקה. חשבתי שחיים קוסם, אבל פיטר, אמר שאני עושה זאת בעצמי. הוא אמר, קריאה דורשת ממך כל כך הרבה אנרגיה, שהגוף שלך נחלש לגמרי מהקריאה. לפעמים אנו צוחקים עד אובדן הכוחות, אך להיחלש מצחוק זה נחמד, להיחלש מקריאה – מפחיד.
פיטר אמר, זה קורה כי כאשר אתה קורא, שני חלקי המוח שלך אינם מתפקדים ביחד.
וזה מעורר מתח, מאחר והאחד אינו יכול בלי השני, זאת אנו הולכים לשנות.
לשני חלקי המוח תפקיד שונה, אונה אחת דואגת לכך שאתה יכול לראות את האותיות, האונה השנייה דואגת שהאותיות ביחד יוצרות מילה.
לאחר שקראתי קטע הוא גם נתן לי לכתוב, כבר לא היה אכפת לי כלום. כתבתי מאד לא יפה. לאחר שכתבתי הוא אמר: "הסתכל על מה שכתבת ואני אלחץ על ידך". ואכן היד ירדה. כתבתי עד אובדן כוחות ואפילו כאשר ילד אחר הסתכל על הכתוב, גם אצלו היד נחלשה. זה הצחיק אותנו מאד. ואתם יודעים מה היה הכיף הנפלא בשבילי, שפיטר עשה את הבדיקה להמון ילדים, והיו הרבה ילדים עם אותם קשיים. זה נתן הרגשה נהדרת.
עכשיו יכולנו לעבוד עם כל הכיתה על אותם הדברים ואף אחד לא יכול היה לטעון שאני הוא הטיפש בכתה.
אז התחילה החגיגה, זה היה היום החגיגי ביותר שחוויתי בבית הספר.
קודם היינו אמורים לחפש היכן עצם הבריח בגופנו. היא נמצאת בשני ציידי הגוף, מלפנים. קשה היה למצוא את עצמות הבריח תחת ערמות הסוודרים, צחקנו וגיחכנו, אך לבסוף הורדנו את הסוודרים ועסקנו בחיפוש ומציאת עצמות הבריח.
מתחת לעצם הבריח מעל עצם החזה, יש שני שקעים. שם היינו צריכים להניח את האגודל והאצבע מורה. אגודל בצד אחד ואצבע מורה בצד השני. את היד השנייה הנחנו על הטבור.
למזלנו כולנו ידענו היכן הוא נמצא, כי אם מישהו אחר צריך לחפש אותו עבורך זה נורא מדגדג.
עם האגודל והאצבע המורה התחלנו לעסות את הגומות היטב. פיטר אמר: "זה כדי להדליק את האור בראש". זה עובד כמו מפסק של חשמל ואם יש אור בראש אתה יכול לראות טוב יותר. את זה יכולנו להבין, כי במקום עננים בראש שלי, פתאום זרחה השמש.
כשגמרנו את זה, התחלנו לשנות את הגוף שלנו לשמונה גדול. כדי לעשות זאת אתה צריך להיות קצת גמיש, אך גם לזה היה לפיטר פתרון. אלה שהם גמישים עושים את התרגיל הבא:
שב ישר על כיסא, הנח רגל שמאל על ברך ימין, הנח את יד שמאל מתחת לקשת כף הרגל השמאלית, יד ימין אוחזת בצד הפנימי של קרסול שמאל. עכשיו שאף אויר דרך האף. כאשר לשון על החך העליונה, נשוף דרך הפה כאשר הלשון על החך התחתונה.
לאחר שעשית תרגיל זה במשך דקה, העמד את שתי רגליך על הקרקע. הצמד אצבעות יד ימין לאצבעות יד שמאל והמשך לנשום.
ישנם ילדים שלא צריכים להניח רגל שמאל על ימין, אלא ימין על שמאל.
וילדים שלא כל כך גמישים מצליבים רגלים אחת על השנייה ומצליבים ידיים עם כף היד פנימה, מקפלים ידיים ומסובבים אותם פנימה.
את התרגיל האחרון אפשר לעשות בבית הספר, כאשר צריך בשקט להקשיב בזמן שיעור ואז תמשיך להרגיש רגוע, ותוכל להיות יותר מרוכז.
כדי לדעת אם צריך להניח רגל ימין על ברך שמאל, אפשר לבקש ממורה או חבר ללחוץ על ידך בזמן שאתה משלב רגלים. כאשר רגל ימין על ברך שמאל והבדיקה חזקה, אתה בוחר בצורה זו. אם הבדיקה חלשה, עושים ההפך ומניחים רגל שמאל על ברך ימין.
ווין קוק הוא האדם אשר פיתח את התרגיל, זהו תרגיל יוגה. בצורה זאת שתי אונות המוח עובדות יחד והן יכולות לתפקד טוב יותר.
לאחר שעשינו את התרגיל במשך דקה, היה מאד שקט בכיתה. היינו כולנו סקרנים מאד מה יקרה עכשיו.
"עכשיו!" אמר פיטר "אנו נלך בהצלבה, אתם עושים צעדים במקום, בו זמנית אתם נוגעים עם יד ימין בברך שמאל ויד שמאל בברך ימין, לסירוגין". זה נראה היה קל לביצוע, אך תשכחו מזה. אני נהייתי אומלל, שוב משהו שאני לא יודע. אבל כאשר הסתכלתי אל חיים, ראיתי שהוא צוחק. הוא אמר: "זה בסדר תום, ידעתי שתתקשה בזה, אך הכיף יהיה, שעוד מעט תוכל ללכת בהצלבה ואז למדת עוד משהו".
כאשר עשינו את התרגיל מספר פעמים פיטר שוב בדק את היד שלנו ו… ניחשתם היד שלי שוב הייתה חלשה כמו סמרטוט. אך לא רק היד שלי, זה ניחם אותי.
"כעת", הוסיף פיטר, "אנו נלך בהליכה מקבילית. אתם נוגעים עם יד ימין ברגל ימין ועם יד שמאל ברגל שמאל". זה היה קל, שמחתי כי הצלחתי מצוין, עכשיו היד שלי הייתה חזקה.
אך מה אומר הקוסם המצחיק והמשונה, הפיטר הזה: "זה בדיוק מה שאנחנו לא רוצים. בהליכה מקבילת היד צריכה להיות חלשה ובהליכה בהצלבה חזקה".
פיטר ניגש ללוח וצייר עליו X גדול. כל הילדים שהיד שלהם נחלשה לאחר ההליכה בהצלבה באו ללוח להסתכל על ה – X ובאותו הזמן פיטר בדק את היד של כולם, היד הייתה חלשה. לאחר מכן הוא צייר II ושוב בדק את היד והיד הייתה חזקה. כל פעם השתוממנו יותר ויותר.
פיטר שוב הסביר שזה קשור לשתי אונות המוח שלנו, שלעתים עוזבות אותנו כאשר אנו צריכים לעשות דברים מסוימים. למשל בקריאה וכתיבה כמו אצלי.
"עכשיו מגיע הדבר החשוב ביותר" אמר פיטר "כעת הסתכלו עם העיניים לצד שמאל למעלה ובו זמנית לכו בהצלבה. ואני אבדוק אם היד התחזקה מההליכה בהצלבה", לא היה קל, אבל הצלחנו. אצלי היד התחזקה, אבל אצל החברה שלי אן היד נשארה חלשה. היא הייתה צריכה ללכת בהצלבה עם העיניים לצד ימין למעלה ואז היד שלה גם התחזקה.
לאחר שפיטר בדק את כולנו כדי לגלות לאיזה כיוון אנו צריכים להסתכל, כדי להשיג שריר חזק, הוא אמר: "עכשיו נלך במקביל עם העיניים למטה לצד השני".
כולנו הבנו עכשיו מה הייתה הכוונה והחגיגה התחילה.
התחלנו לצעוד לסירוגין בהצלבה עם העיניים למעלה, לכיוון שהיד התחזקה. וצעידה מקבילית עם העיניים למטה לצד השני. בזמן הצעידה בהצלבה התחלנו גם לזמזם, זה היה כמו כוורת, בזמן הצעידה המקבילית התחלנו לספור בקול רם.
פיטר עמד לפני הכיתה ונראה כמו מנצח על הכוורת.
התחלנו לצעוד בהצלבה ובמקביל לסירוגין כל פעם מהר יותר, התעייפנו מאד, אך גם שמחנו מאד. כל פעם ביצענו את התרגיל טוב יותר, והיה גם קל יותר לבצעו.
לבסוף פיטר אמר: "עכשיו עצמו עיניים והמשיכו לצעוד עוד קצת בהצלבה, בצורה זו גופכם ירגיש שאפילו עם עיניים עצומות לא קשה לבצע את התנועה הנכונה. ולמרות שהעיניים עצומות האור בראש ממשיך לדלוק".
הנחמד הוא, שהוא אמר זאת בצורה כל כך ברורה, שכולנו הבנו למה התכוון.
כדי לראות ולהרגיש שאתה יכול לעבוד עם שתי אונות המוח בו זמנית, נבדוק שוב שריר כאשר תסתכל על X ו – II. זה היה נחמד מאד, כי לכל אלו, שלפני התרגיל היד הייתה חלשה בהסתכלות על ה – X, היד הייתה כעת חזקה. וב – II היד הייתה חלשה.
מנורות המוח שלנו בערו במלוא העצמה.
"ועל זה נשמור!" אמר פיטר.
אחר הצהרים עשינו עוד תרגיל לעיניים שלנו, כדי שגם הן תסתכלנה ביחד במקום בנפרד.
ציירנו שמיניות עצלות גדולות עם הידיים שלנו באוויר ועל הלוח, בזמן שעקבנו עם העיניים אחר הידיים. לאחר מכן כולנו קראנו קטע. השתוממנו, זה היה כאילו רק עכשיו כולם ידעו מה הם קוראים. זה נשמע כל כך נחמד וגם לא התקשינו. גם בכתיבה הכל הלך טוב יותר. היה זה כאילו העיפרון שלי השתתף בתרגיל, הוא היה מונח הרבה יותר טוב בידי, וכדי שהיום יהיה חגיגי לגמרי, פיטר החל להקריא לנו. אתם מבינים, שאנו תוך כדי הקריאה של פיטר, בדקנו אחד לשני את היד, אם היא תישאר חזקה. אבל זה היה בסדר! איך לא, אם מורה כזה טוב, שכל כך מבין אותנו. מורה הדואג לכך, שהגוף יספר את אשר ידענו מזמן, אך לא ידענו לבטא זאת במילים. היה כאילו ביום הזה למדנו עוד שפה אחרת, שפת הגוף שלנו. איזה יום!
המורה מבין מה קורה לתום
המורה מבין מצוין מה קורה לתום וחבריו בכיתה כאשר יש להם בעיות בקריאה, כתיבה, הקשבה וריכוז. את ההבנה הזו הוא פיתח לעצמו בתקופת היותו מורה ע"י זה שהוא קרא הרבה את כל התיאוריות שקיימות כרגע בנושא עיוורון מילים ודיסלקציה. אך ההבנה שלו התחדדה יותר מאז שהכיר את הקינסיולוגיה החינוכית – חינוך בעזרת תנועה – הוא יודע ש"לשבת" כמעט עונש לכל הילדים.
